פסק-דין בתיק ת"א 27666-04

בע"א 1970/09 בבית המשפט המחוזי בת"א החליט המוטב הנכבד להחזיר התיק לבית משפט זה על מנת לדון בסוגיית הנזק השרוי במחלוקת בין הצדדים וזאת על פי התיק המקורי ועל פי עיקרי הטיעון שנשמעו בערעור. על כן, פסק דין זה יעסוק אך בגובה הסכום המגיעים לתובעת מאת הנתבעים 2-3.

בכתב התביעה המתוקן פרטה התובעת בסעיף 7 את סכומי התביעה ששילמה בעבור: החקירות, החזרי תשלומים למל"ל ופיצויים לנפגעים. סך הכל טוענת התובעת לסכומי הוצאות בסך של 106,916.77 ש"ח נכון ליום הגשת כתב התביעה המתוקן. התובעת צרפה לכתב התביעה המתוקן תצהיר מתוקן שנערך על ידי עובדת מטעמה הגברת אבו קאעוד סיהאם. בנוסף צרפה התובעת העתקי שטרי הסילוק עליהם חתמו הנפגעים וכן מכתבי המל"ל לשיפויו בגין תגמולים ששולמו לנפגעים.

התובעת צרפה לתצהיר עדותה הראשית של הגברת קאעוד סיהאם את המסמכים על בסיסם חישבה את הפיצוי לכל אחד מהנפגעים. כדלקמן:

על פי אישור משטרה כתוצאה מהתאונה מיום 25.8.01 ישנם חמישה נפגעים אשר היו נוסעים ברכב מ.ר 5417428  נשוא התביעה.

על פי טופס חדר מיון מיום התאונה עולה כי הגברת פרברג נלי (להלן: "נפגעת 1") סבלה עקב התאונה משבר במרפק. ידה השמאלית גובסה והיא הומלצה למעקב רפואי.

על פי אישור רפואי מיום 27.8.01  מחדר המיון בבית החולים קפלן, נפגעת 1 התלוננה על עילפון, צילומי CT  ראש נמצאו תקינים. צילומי ע"ש צווארי נמצאו ללא עדות לשבר כך גם עלה מצילומי האגן. נפגעת 1 שוחררה והומלץ לה להיות במעקב רפואי. על פי אישורי המכון לפיזיותרפיה , נפגעת 1 נעזרה בטיפולים.

על פי טופס חדר מיון מיום התאונה עולה כי הגברת גלמן סבטלנה (להלן: "נפגעת 2") סבלה עקב התאונה מחבלה בקרסוליים עם רגישות ונפיחות והמטומות. צילומים שנעשו אובחנו כתקינים. לאחר בדיקתה שוחררה והומלצה לשבעה ימי אי כושר.

מאישור רפואי מיום 10.9.01 עולה כי הנ"ל שהתה ב-14 ימי אי כושר נוספים עקב רגישות ונפיחות בקרסוליים.

על פי טופס חדר מיון מיום התאונה עולה כי הגברת פוקס רוזה (להלן: "נפגעת 3") סבלה עקב התאונה מרגישות בע"ש מותני וחבלות בברכיים. הומלצה לימי אי כושר.

על פי טופס חדר מיון מיום התאונה עולה כי הגברת יארונשקו יוליה  (להלן: "נפגעת 4") סבלה עקב התאונה מרגישות וחבלות בכתף הימנית. הומלצה לימי אי כושר.

על פי טופס חדר מיון מיום התאונה עולה כי הגברת קוזנצוב טטיאנה  (להלן: "נפגעת 5") סבלה עקב התאונה מרגישות וחבלות בסנטר ובפה. הומלצה לימי אי כושר.

ב"כ התובעת טוען בסיכומיו כי התעודות הרפואיות שצורפו וחוות הדעת הרפואית כמו גם התצהיר המפרט את התשלומים - מהווים הוכחת הנזק.

על פי עדותה של הגברת אבו קאהוד סיהאם - פקידה ראשית במחלקת תביעות עולה כי כאשר התובעת קיבלה את מכתבי הדרישה לפיצוי של באי כוח הנפגעים על נספחיהם, אלו הועברו לבחינה אצל עו"ד שרה אוזמו עובדת התובעת וכן ליועצים הרפואיים אשר העריכו על סמך ניסיונם את הפיצוי לגבי כל אחד מהנפגעים. בנוסף, טוענת התובעת כי הנתבעים ידעו על טענות התובעת בעניין הנזק לכל המאוחר בשנת 2003 ולא חלקו עליו ולא יכולים כעת לתקוף את שיקולי התובעת באשר לסכומי הפיצויים ששילמה.

מנגד, טוענים הנתבעים בסיכומיהם כי, התובעת לא הוכיחה את דרך חישובם של הפיצויים והסכומים הנם מופרזים ולא מדויקים. הנתבעים טוענים כי לא הוצגה תשתית ראייתית בפני בית המשפט לצורך קביעת קיומם של הנזקים ושיעורם ולא הוצגו ראיות לעניין התשלומים בפועל למל"ל ולנפגעים עצמם.

הנתבעים טוענים כי התובעת לא הוכיחה כי בחנה את טענות הנפגעים והאם מוצדק לפצותם על ידי מומחים המורשים לה עריך נזקים גופניים.

התובעת הוכיחה כי שילמה לנפגעים את הנזקים בראיות מספיקות: שטרי הסילוק עם חתימת ברי הכוח של הנפגעים ועל ידי עדות נציגת התובעת. אלו הם ראיות מספיקות לטעמי. גם הסכומים ששילמה התובעת בנסיבות המקרה נראים ראויים בעיניי ואינם מופרזים והכל ביחס לנפגעי תאונות דרכים שלא נקבעה נכות על פי כל דין לגביהם. הנתבעים לא הסבירו מדוע סכומים אלו לא סבירים בעיניהם. סכומים אלו יכולים להיפסק בבית המשפט גם על דרך אומדנה ובראשי נזק מצומצמים כגון הוצאות וכאב וסבל.

סבורני כי התובעת הוכיחה גם הוצאותיה לבירור חובתה על פי דין, על ידי קבלות שהמציאה לתשלום לחוקרים ועל פי תצהיר העדות מטעמה.

סוף דבר:

סכומי התביעה מתקבלים.